23/10/2018

 













חזרה גנרלית
:שם המאמר
מאת: דנה מורן

אני מודה שאני מתרגשת.
ביום שני הבא, בשעה הזו (ולא משנה באיזו שעה אתם קוראים את המילים האלו...) אני כבר אהיה אחרי.


כנראה שיש אי אלו סיבות שבגינן הלב שלי לא פועם בריתמוס קבוע כל פעם שאני חושבת על אותם 42+.
זה מתחיל בפנקס קטן שיש לי בעבודה. כל כולו מוקדש לספירה לאחור. וכמעט מדי יום מישהוא אחר לוקח חסות על עמוד ורושם את בירכתו לדרך צלחה. היום דיפדפתי והבנתי שה- D Day מתקרב... מספר הימים שנשאר הוא חד ספרתי... ואם לדייק, פחות משבוע.

מה שאומר שהגיע הזמן להכנות האחרונות באמת.
הצצתי, בפעם המליון בערך לחודש האחרון, באתר הרשמי של התחרות כדי לגלות איפה מיקמו אותי לפני קו הזינוק ומה צבעי הפייסרים שאני שואפת להיצמד אליהם (לא מגלה!). באופן כללי "קו זינוק" זה לא משהו שאני אדישה כלפיו. כשאני חושבת על אותה תחושה שתהיה לי בשמונה בבוקר אוטוטו אי שם בבירת המגף... זה עושה לי קווץ' קטן. חייל אמיץ מנסה לתרגם את אותן הויברציות לעולם מושגים שמאוד מוכר לו וקבע ש"הצניחה השניה יותר קשה מהראשונה". בעיני, כל מקרה לגופו. אכן במדריד לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. אבל החוויה היתה כל כך טובה שאין לי פחד ממנה. אגב, כל "קו זינוק" של כל תחרות טריאתלון גורמת לי לאותה תזזית. תמיד פחדים קטנים. חששות מהיכולות של הברכיים (פעם אחרונה שיש למי שרוצה הזדמנות לרדת עלי...), מהסינוסיטיס שמסרב לנטוש את ארובות האף, מהכושר באופן כללי... ופשוט... סוג של התלהבות מחוויה מיוחדת. מותר.

השלב הבא בליסטה, אחרי ההצצה בפנקס וההתרגשות, היה לדאוג שיש בבית מספר פריטים נחוצים: ג'לים (שלושה), חטיפי אנרגיה (לשלב שבו אני חוזרת לאכול פחמימות וכבר לא יכולה יותר לראות לחם), וחולצת טריקו ארוכה מצ'וקמקת כזו שלובשים בתחילת הריצה כשעוד קר... ואחר כך לא (תרומתי הצנועה לאיזה הומלס רומאי).



וכמובן, ריצה ארוכה אחרונה.
שוב התאספנו מי מהחבורה: האריה המו"ל ואיש הפזיו. לפחות לאריה ולי זו היתה סוג של חזרה גנרלית. פעם אחרונה שכובשים 20K בפארק לפני הדבר האמיתי. התכנסנו מוקדם בנקודת המפגש הקבועה ויצאנו לדרך בנסיון לדמות את הצפוי לנו. טוב, הבית שלי לא בדיוק נראה כמו הקולוסאום אבל הכוונה היתה טובה. בכל זאת על שני דברים הקפדנו: לבשנו בדיוק את אותם הבגדים שנלבש ביום התחרות וניסינו לשמור על הדופק שבו אנחנו רוצים להיות. אני הוספתי לתפאורה את חבישות הברכיים ואת מגן השוק שעושה עבודה נהדרת לשמור על אותה רגישות קדמית שלא תתפשט. מיותר לציין שמרוב אדרנלין לקראת היום ההולך ובא... גם לא סתמנו את הפה לרגע. אני לפחות, לא הפסקתי לקשקש... אחרי הכל שוב לקחתי את תפקיד השעון הדובר (תרתי משמע) שמקריא את המרחקים, הקצב והזמנים.
הייתי מאוד מרוצה.
דבר אחד מאוד חשוב לי להגיד: אני לא יודעת באיזו תוצאה אני אסיים... אבל אני כן יודעת שנהנתי מהדרך שמביאה אותי לשם. גם אם היו ייסורים קטנים בדרך, וסוגים של פציעות או מכאובים או התמודדויות פיזיות ונפשיות שדורשות הרבה אומץ, נהנתי מהעשיה. מהריצה. מהחבורה. מהכל. ואולי זו הסיבה שאני נמשכת לסוג כזה של אתגר. הדרך שלוקחת אותי אליו מפיקה עבורי הנאה לא פחותה מהמטרה עצמה. וזה כניראה הסוד הגדול.

יאללה, מספיק עם כל ה- Mushy הזה. אני הולכת לארוז!


* הפרק האחרון של דנה קמה דנה רצה יעלה לאויר ביום שלישי הבא מסיבות מובנות...


דנה קמה דנה רצה
ראשי
שיקום פציעות ספורט
מרתון רומא - עמוד הבית










ראשי
קניות בשוונג-שופ
דף הבית
לוח ארועים
תוצאות תחרויות
תמונות
פורום שוונג תפוז
מסלולי טיולים
סרטי וידאו
חדשות תאבא
קבוצות ואגודות
Tour De France
קישורים
מרכז הרשמה לתחרויות
הרשמה לארועים
רשימות משתתפים
מהירות האור
ממשיך לרוץ
לרוץ איתי
מהדורת הקיץ
בדרך למרתון
כתובים
מהירות האור
דנה קמה דנה רצה
הרץ המצלם
תוכניות אימון
מאמרים מקצועיים
כתבות
מדור צרכנות
סיפור אישי
פציעות ספורט
דניאל קרן
לרוץ עם דניאל
מסעות דניאל
הולכים בשוונג
מדור הליכה חדש
שירות לגולש
לוחות קניה ומכירה
 ספרים עם
הזמנת תמונות
מחשבונים
צור קשר
איסתא ספורט
ישרוטל פונדק רמון
שתפו עמוד זה
אתרי האיגודים
איגוד הטריאתלון
איגוד האופניים
איגוד הניווט
איגוד האתלטיקה
איגוד השחייה
עצמה




שוונג שופ

כל שעוני הדופק במחירים הטובים ביותר

Fuel Belt 2005
חגורות ריצה באספקה מיידית

חזיות ספורט

MULLER
מוצרים ייחודיים
לפציעות ספורט


חפש בשוונג
   
shvoong
google

Google