16/12/2018

 













פרק שמונה עשרה - לרוץ או לא לרוץ
:שם המאמר
מאת: דנה מורן
EL CHALTEN
עוד עיירה נידחת בתוך פארק לאומי, הרים סביב לה.
המטרה, כמו קודם – לכבוש איזה הר או לגונה ולהינות מהנוף. אלא שפה הכל נתון לחסדי מזג האויר. ביום יפה יש סיכוי לראות את ההר אליו ועליו הולכים. זה היה אתמול – יום מקסים עם המון קרניים צהובות ושלג בוהק בכל פינה. עמודי גרניט מרשימים ממול. המון ירוק.... בקיצור, מסוג הימים שממלאים את הבטריות ולא מאדרנלין.
היום – בדיוק הפוך. מזריחה (05:30) ועד שקיעה (21:00) ... וגם אחרי כן – רק גשם!!! אם כבר הגענו עד לפה, החלטנו שננסה בכל זאת להעפיל לחלק אחד של הפלא לשמו הגענו עד הלום. מצוידים היטב התחלנו לצעוד. אחרי שעה וחצי של טיפוס ניראה היה שיש צורך לבחון מחדש את מהלכינו.
אופציה אחת – להמשיך לעלות ולהתעלם מהגשם ומהרוחות שמחדירות כל טיפה עמוק לתוך המעיל.
אופציה שניה – לחזור אחורה ולהתיבש מול האח בהוסטל.
וכמובן שקיימת גם האפשרות השלישית – לחזור אחורה, להחליף בגדים ולצאת לריצה. זה היה כמעט הרגע הכי מעודד בכל היום הזה.
ואכן חזרנו על עקבותינו. נכנסנו נוטפים להוסטל ונעמדנו מול האח. קודם לייבש קצת את העצמות.... הבעיה שאש חמימה ביום קפוא וסגרירי כמו זה מאד ממכרת. התחילו לבטים. אולי הגשם קצת נחלש? עד כמה הרוחות בחוץ חזקות מדי לריצה? חלפה עוד שעה ליד החימום. ארוחת צהרים וממשיכים להרהר.... אולי השמש תצא כל רגע? יש מסלול קצר לאיזה מפל קרוב.... חצי שעה וחזרנו... אבל הרוח מאד חזקה. תראו איך העצים בחוץ מקופפים.... מה עכשיו נצא החוצה בקור הזה? בסוף נפל הפור. הולכים להתקלח, לקרוא ולתכנן את מחר. היום כבר לא נרוץ.
המצפון מיוסר. לא יוצאת לי מהראש תמונות ספורטאים מחוספסים היוצאים לשחות בים סוער, לרכוב עוד כמה קילומטרים – בכל מזג אויר. ואילו אני כבר שעות מתלבטת אם להוציא את האף לדקות ספורות.... ובכל זאת בחרתי להתפנק. זה לא כל כך קל. גם בבית, במהלך עונת האימונים, ימי המנוחה הם הקשים עלי ביותר (ואני מזכירה שזה לא שלא עשינו כלום היום.. בכל זאת טיפסנו שישה ק"מ מאד רטובים וחזרנו חזרה).
ועדיין יש תסכול קל על הזדמנות לריצה, הזדמנות שלא נוצלה.


מה עושים פה הפלמינגו? התשובה בהמשך


EL CALAFATE
היום שאחרי. שוב כמה שעות נסיעה והתמקמות בעיירה קצת יותר גדולה. הפעם אין הרים אבל יש אגם.
החלטתי – היום אני לא מוותרת. מצב הרוח מבוטל במבט – אין תירוצים. חייבת להחזיר לעצמי את מה שלא רצתי אתמול.
כמו בפעם הקודמת – מכנסיים ארוכים, MP3 והחוצה לטיילת. ואז הן באו – כל הרוחות! מצליפות ישר בפנים. כמה נאבקתי בהן. חשבתי שמשבים עזים כאלו יש רק בהרים ולא בין בתים, בתחומי הציבילזציה. יותר מחצי הדרך הן ליוו אותי, נותנות עוד כמה דציבלים למוסיקה והודפות מול הפרצוף. אח"כ הן נפרדו והשאירו אותי עם כאבים קלים בברכיים. הרגשתי שעבדתי מאד קשה, לחלוטין פיצוי הולם על מנוחת יום אתמול.
חזרתי למקום מבטחים עם ריאות צורבות מרוב חמצן ומקור ופנים סמוקות ממאמץ ורוח.
זה היה שווה כל צעד. בעיקר בשל התחושה המתוקה של אחרי... ובגלל שהרווחתי ביושר עם בשר דרום אמריקאי משובח!

נ.ב - לידיעתכם
כשרצים על שפת האגם, הפלמינגו מאד נבהלים. אתכם הסליחה.


דנה קמה דנה רצה
ראשי
שיקום פציעות ספורט
מרתון רומא - עמוד הבית










ראשי
קניות בשוונג-שופ
דף הבית
לוח ארועים
תוצאות תחרויות
תמונות
פורום שוונג תפוז
מסלולי טיולים
סרטי וידאו
חדשות תאבא
קבוצות ואגודות
Tour De France
קישורים
מרכז הרשמה לתחרויות
הרשמה לארועים
רשימות משתתפים
מהירות האור
ממשיך לרוץ
לרוץ איתי
מהדורת הקיץ
בדרך למרתון
כתובים
מהירות האור
דנה קמה דנה רצה
הרץ המצלם
תוכניות אימון
מאמרים מקצועיים
כתבות
מדור צרכנות
סיפור אישי
פציעות ספורט
דניאל קרן
לרוץ עם דניאל
מסעות דניאל
הולכים בשוונג
מדור הליכה חדש
שירות לגולש
לוחות קניה ומכירה
 ספרים עם
הזמנת תמונות
מחשבונים
צור קשר
איסתא ספורט
ישרוטל פונדק רמון
שתפו עמוד זה
אתרי האיגודים
איגוד הטריאתלון
איגוד האופניים
איגוד הניווט
איגוד האתלטיקה
איגוד השחייה
עצמה




שוונג שופ

כל שעוני הדופק במחירים הטובים ביותר

Fuel Belt 2005
חגורות ריצה באספקה מיידית

חזיות ספורט

MULLER
מוצרים ייחודיים
לפציעות ספורט


חפש בשוונג
   
shvoong
google

Google